דרור כנף תפעול ושירותים בע"מ נ' מרשלוק מילה

פסק דין

1.התביעה בפנינו הינה להחזר הוצאות נסיעה, ביגוד ותמורת הודעה מוקדמת.

רקע עובדתי

2.הנתבעת, בת 74 כיום, עבדה אצל התובעת משך כשלוש שנים, מיום 2.4.06 עד יום 31.3.09, כעובדת נקיון בסניף המוסד לביטוח לאומי ברמת גן. שכרה של הנתבעת היה שכר מינימום שעתי.

התובעת הינה חברה למתן שירותי נקיון ותחזוקה.

עבודתה של הנתבעת הופסקה אצל התובעת, לאחר שהאחרונה לא זכתה במכרז למתן שירותי נקיון במוסד לביטוח לאומי.

הנתבעת הגישה כנגד התובעת תביעה המתבררת בבית הדין לעבודה, בה היא עותרת לזכויות כספיות שונות הנובעות מסיום עבודתה אצל התובעת (עב 9865/09).

נדון להלן בכל אחד מרכיבי התביעה.

החזר הוצאות נסיעה

3.התובעת טענה בכתב התביעה כי לנתבעת שולם החזר הוצאות נסיעה בשיעור המלא, למרות שהנתבעת היתה זכאית להנחת "אזרח ותיק".

הנתבעת טענה כי דמי הנסיעות שולמו על פי הזכאות כדין. נטען כי הנתבעת לא נדרשה להציג תעודת אזרח ותיק על מנת לקבל את דמי הנסיעות ובחירת התובעת לחזור בה מהסכמה שניתנה במהלך העבודה מעידה על חוסר תום לבה.

4.על פי סיכומי התובעת, תשלום דמי נסיעות בשיעור המלא ולא בשיעור המופחת לאזרח ותיק מקורו בטעות שהתובעת גילתה בחודש דצמבר 2008 (צ"ל – פברואר 2008; על פי תלושי השכר שצורפו לתביעה וטיעוני התובעת לגבי אורך התקופה בה שולם הסכום המופחת). מסיבה זו, החל מאות חודש ואילך, הופחתו דמי הנסיעות ששולמו לנתבעת במחצית. לטענת התובעת, משמדובר בתשלום ששולם בטעות, ניתן לתקן את הטעות בכל עת. עוד נטען כי התובעת התחשבה בעובדה כי הנתבעת הינה גמלאית ולכן לא קיזזה את החוב שנוצר בגין התקופה שלפני פברואר 2008.

למעשה, די בגרסה זו על מנת לדחות את התביעה להחזר הוצאות נסיעה, שכן עולה ממנה כי התובעת – משיקולים שלה – החליטה למחול על החוב בגין התקופה שקדמה לפברואר 2008 ובמשך למעלה משנה לא דרשה מהנתבעת כל החזר בגין העבר, הגם שבשלב זה ידעה על העניין. עובדה זו נתמכת בעדות הנתבעת, לפיה איש לא פנה אליה מטעם התובעת בטענה שעליה להחזיר לה סכומים כלשהם (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 32-34). כאמור לעיל, מתלושי השכר שצורפו לתביעה עולה כי הפחתת דמי הנסיעות והעמדתם על 100 ₪ לחודש נעשתה כבר בחודש פברואר 2008. היינו, הנתבעת המשיכה לעבוד אצל התובעת עוד למעלה משנה עד סיום יחסי העבודה בין הצדדים, מבלי שהתובעת דרשה את החוב לכאורה, בגין התקופה שקדמה לפברואר 2008. בנסיבות אלה, התובעת בהתנהגותה ויתרה על החוב בגין העבר (השוו: דב"ע נד/ 3-86 גולן – אי. אל. די בע"מ, פד"ע כז 270 (1994)).

5.לאמור לעיל נוסיף כי מעדות הנתבעת עולה כי היא נסעה פעמים רבות ב"מונית שירות" שאין בה הנחה לגמלאים והיא מעולם לא נדרשה על ידי התובעת לנצל את ההנחה לה היא זכאית בתחבורה ציבורית. עדות זו היתה מהימנה, משכנעת וניכר כי הנתבעת ענתה על השאלות שנשאלה באופן מלא וללא נסיון להסתיר דבר. כלומר, גם מבחינה עובדתית, אין מקום לקבל את התביעה להחזר דמי נסיעות.

6.בשולי הדברים נציין כי עיון בתלושי השכר מעלה כי למרות שהתובעת צרפה לתביעה אישור כי מחיר חופשי חודשי לאזרח ותיק הינו 102 ₪, הרי שהחל מחודש פברואר 2008 ועד תום תקופת העבודה, משך למעלה משנה, שילמה לנתבעת רק 100 ₪ בחודש כהחזר דמי נסיעות.

ביגוד

7.התובעת לא חזרה בסיכומיה על התביעה לביגוד ועל כן יש לראותה כמי שזנחה את תביעתה ברכיב זה.

למעלה מהצריך יוער כי לא הוצגה כל ראיה שתתמוך בטענה כי שווי הביגוד היה 200 ₪ כפי שנתבע. מכל מקום, מעדות הנתבעת עולה במפורש כי החזירה את הביגוד למפקח עליה, אדם בשם גבי (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 38-41). בשל שתי סיבות אלה, אין מקום לקבל את התביעה ברכיב זה, גם לגופה.

הודעה מוקדמת

8.לטענת התובעת, היא ביקשה להעביר את הנתבעת למקום עבודה חדש ואילו הנתבעת סירבה להתייצב על פי סידור העבודה החדש. לפיכך התובעת טוענת כי הנתבעת התפטרה ומשלא נתנה הודעה מוקדמת כדין, עליה לשלם לה את תמורתה.